סכנת האדישות
פורסם: 12:00 - 16/1/2001 מאת: גבי הבה (3866)
והיה מחננו טהור
תשומת הלב הציבורית מופנית לשאלות הביטחוניות,המדיניות והפוליטיות,וכמעט נעשינו אדישים לגל הגואה של מעשי פשע קשים ומזעזעים
מספרים על ממנהיגי הציונות שכאשר רצה להמחיש את משמעות השאיפה שהעם היהודי יהיה עם 'נורמלי' עם ככל העמים,אמר,שיבוא יום ויהיו לנו רוצחים עבריים ושודדים עבריים....כי אכן יש פשעים שהיו מאז ומעולם מחוץ לגבולות
העם היהודי. במקרה הגרוע היה יהודי מסוגל לרמות בעסקים.יהודי רוצח או גזלן- היה כמעט תרתי דסתרי.
מאז נהפכנו לעם 'נורמלי' וכבר יש לנו בשפע מכל אלה. תשומת הלב הציבורית מופנית לשאלות הביטחוניות והפוליטיות,וכמעט נעשנו אדישים לגל הגואה של מעשי פשע קשים ומזעזעים,בכל תחום שהדמיון החולני מסוגל להגיע אליו.
למרבה הצער,הנגע הזה חדר גם לתוך החברה הדתית והחרדית,וכך אנחנו מוצאים את עצמנו מזדעזעים,נוכח מראות של יהודים חובשי כפות ועטורי זקן ופאות,שמובאים לדין על פשעים מחפירים.
הפרסום תעודת כבוד
אפשר להבין את הלהיטות של כלי התקשורת לפרסם בהבלטה ידיעות כאלה. מהטעם הזה בדיוק קובעת התורה,שכאשר יהודי שומר תורה ומצוות עובר עבירות כאלה,חטאו חמור כפליים,כי לעצם מעשה הפשע מתוסף מימד של חילול השם.
ובכל זאת אפשר למצוא פן חיובי בהבלטה שאירועים כאלה מקבלים בכלי התקשורת. ידוע הכלל הבסיסי של העיתונות:"כלב נשך אדם-לא חדשה; אדם נשך כלב-זו חדשה". הידיעות הזוכות להבלטה הן החריגות,היוצאות מהכלל. לעורכי החדשות
ברור ,שכאשר יהודי דתי נתפס במעשה פלילי,זה סיפור מפתיע,מוזר,ומעניין,ובזה עצמו יש נקודה לזכות ציבור שומרי המצוות.מהחריגים הללו אפשר ללמוד על הכלל.
לכאורה אפשר להסביר את המעשים הללו בפשטות: בכל אדם יש יצר ויצר רע. גם יהודי חובש כיפה ועטור זקן ופאות צריך להלחם ביצרו הרע . ללעיתים הוא אינו מצליח,מועד וחוטא.
זה הסבר נכון,אבל הוא אינו מפחית ממידת חילול השם שבמעשים כאלה. הכול יודעים שלכל אדם יש יצר רע, אבל התורה והמצוות אמורות להיות תריס בפני היצר הרע. לא לשווא היה העם היהודי גאה על כך שהפשעים הללו לא היו קימים
בגבולותיו. זו היתה הוכחה לעיני העולם כולו,כי האמונה בה' ושמירת התורה ומצוותיה מגינים על האדם מליפול ברשתו של היצר . החוטא מחלל אפוא את שם ה' ברבים, ולכן עוונו חמור ביתר שאת.
לא לטייח
ועם זאת ראוי לזכור ,שערכיותה של חברה אינה נמדדת בעובדה שיש בה חריגים. גם בית הספר המעולה ביותר נכשל עם אחוז מסוים של תלמידים,ועובדה זו כשהיא לעצמה עדיין אינה מורידה את רמתו,להפך,השיעור הנמוך של הנחשלים
הוא תעודת הכבוד של המוסד.
לכן אין זה נכון לטייח את הצללים ולצייר תמונה של אידיליה בלתי מציאותית. זה גם לא אמין,כשם שכתבה על משפחה ברוכת ילדים,שאף פם אין בה מריבות ושהכול מתנהל שם בשלווה ובנחת,אינה מעוררת אמון יתר. במשפחה יש לפעמים
מריבות,ובציבור גדול יש יחידים הסוטים מדרך הישר, זה כואב ומביש,אבל דווקא העובדה שהציבור כולו מזדעזע ומוקיע תופעות כאלה בכל הכוח היא תעודת הכבוד של הציבור הזה.
וכדאי להוסיף,שאף כי הבאתם של סוררים אלה לדין,והפרסום הנלווה לה,גורמים חילול ה',הרי לטווח הרחוק,דווקא הענישה וההרתעה הם האמצעים הטובים ביותר לטהר את המחנה ולבער תופעות כאלה מתוכנו. רק כך נוכל להבטיח שמחננו
יהיה טהור מכל תחלואי החברה המודרנית,ממש כפי שהדברים הללו לא היו קיימים בעולמם של אבותינו.
נלקח מתוך "שיחת השבוע" של ח"בד