ירושלים
פורסם: 12:00 - 24/8/2000 מאת: דוד לבנה (3757)
מטריד אותי מאוד, שכל הויכוח על: ירושלים בימים אלה מסתובב סביב הסוגיה הדתית בלבד. איננו מציגים בויכוח את הקלף המנצח, וזוהי השאלה הלאומית.
אין זה פלא שטיעוני הערבים מתבססים על האלמנט הדתי בלבד - בעלות על הר הבית. נושא השליטה על האזרחים הפלסטינים בירושלים בא לידי ביטוי הקונטקסט כללי בלבד. עלינו לבטא את שייכותה ההסטורית ל א ו מ י ת של ירושלים
לעם ישראל, ולהדגיש את היותה בירת ישראל ויהודה ההיסטוריים ושל ישראל החדשה בלבד.
מעולם לא היתה ממלכה, מדינה או ישות ערבית עצמאית בארץ ישראל ובירושלים.
הכיבושים האסלאמיים של ארץ ישראל (פלשתינה) יצרו עיר לשליטה על הפרובינציה ששכנה בכלל ברמלה. במהלך הכיבושים ההלניים והערביים מאז חורבן הבית, לא נבנתה ישות אותנטית חלופית. לא קמה קבוצה שראתה את השטח כשטחה הלאומי,
זולת עם ישראל. קיבוצי הזרים נעשו ע"ב אינטרס דתי בלבד, גם במסגרת המלחמה להאבק ביהדות כאמונה האותנטית הראשונית, שיש להאבק בה ולהוכיח עליונות עליה, להצדקת נכונות האמונה החלופית (גם הנצרות וגם האסלאם פעלו
כך).
דבר שלא ידוע ברבים הוא, שבמהלך כל ההסטוריה מאז חורבן הבית, תמיד היו
קהילות יהודיות בארץ ישראל ובירושלים, בד"כ הן סבלו מידו הקשה של השליט.
בחלקים של התקופה, אפילו היה רוב יהודי, בארץ ובירושלים, אך אותה קבוצה
היתה נטולת כוח. החל מסוף המאה ה- 18 הסתמן רוב יהודי ברור עד ימינו אלה.
תנועות העליה בתחילת המאה ה- 20 ביססו רוב זה. הערבים הגיעו לראשונה לארץ במאה ה- 7 כאשר כבשו את כל המזה"ת, צפון אפריקה וספרד (עד דרום צרפת). הנוצרים הסיגו את המוסלמים דרומה לחופי אפריקה.
בשל הכיבוש אף אחד לא מדבר על זכויות אסלאמיות בספרד או בצרפת, או מקדוניה,
או סרביה, או הונגריה, זולת זכויות דתיות על מסגדים שהקימו. העקרון הזה צריך
שישמר גם בנושא זכות האסלאם בארץ ישראל, והיא זכותם הדתית והמנהלית על מסגדים ובתי קבורה. לא מדובר פה כלל על זכויות לאומיות של ישות ערבית כלשהיא. מה עוד שישות כזאת כבר הוקמה, בלא לשאול את דעתנו, והיא הקמת
ממלכת ירדן בשנות ה- 20 של המאה הקודמת.
הבריטים קרעו 60 אחוזים משטח ארץ ישראל ונתנו אותה לשבטים בדואים מערב (במסגרת פתרון סכסוך במשפחת המלוכה הסעודית), ולגיבוב "פלסטינים", שעיקר הכינוי הביא לידי ביטוי שהם אינם בדואים, אלא מוסלמים מסוריה, מצרים,
תימן ואפילו סודאן ומעוד מקומות, שהנסיבות ההסטוריות הביאן לידי הגירה לארץ ישראל. הויתור הישראלי כבר נעשה, על אף שהבריטים אפילו לש שאלו את הישוב היהודי דאז. על ירושלים כולה אין לותר, משום שהשאלה היא לאומית
טריטוריאלית ולא דתית. הישות הישראלית היא בעלת הבית בירושלים. הפתרון הוא שהויכוח צריך להיסוב סביב שאלת המקומות הקדושים - וכאן יש לוותר ולתת לנוצרים את אשר לנוצרים ולמוסלמים את אשר למוסלמים. תינתן להם אחריות
של הפעלת האתרים ללא שום ויתור על ריבונות.
אם הם לא יקבלו זאת, אז זוהי הוכחה שאין ליבם לשלום אמת, ואז כמובן שמבחינתנו אין עוד טעם בהמשך השיחות. עדיפף לנו לסיים את השיחות ולהיכנס למשבר כעת, כאשר לא קיבלנו את חלוקת ירושלים והחזרת הפליטים, מאשר להיכנס
למשבר צפוי שיבוא לאחר ויתורים לא הכרחיים אלה. מודוס השיחות עימם חייב להישתנות.
אנחנו חייבים לא לוותר להם על קיום כל הסעיפים להם התחייבו בהסכמי אוסלו - פיזור הצבא שלהם, מערכת חינוך אנטישמית, פשע מאורגן וחריף נתמך רשות נגד ישראל ועוד. ואנחנו שותקים, ובכך מוזילים את ערכנו בעיניהם